כן, גם לי השם קוזגון נשמע כמו תבלין. בואו ניגש לעיקר, המתכון הטורקי לעורב מתובל.
הסדרה קוזגון מתחילה כמו מרבית הסדרות הטורקיות בהן נתקלתי לאחרונה- ברחוב.
לפי מה שלמדתי עד כה, לפני עשרים שנה כל ילדי טורקיה חיו ברחובות או בבתי פאר, העולם מחולק למשפחות מרובות ילדים וליתומים (שתולים, הבור, התרסקות למשל).
במקרה של הגיבור שלנו, העורב הגוזל למד לשרוד ברחוב בעצמו, ומעביר את המשך חייו בחבל קפדוקיה המרוחק בכפר בשם אקצה. העורב הופך לאדם קהה שמכחיש את הרגשות שלו.
בתום 20 שנה העורב חוזר לאיסטנבול כדי לנקום ולפגוש את דילה איתה בילה את ילדותו. דילה, שאמה נפטרה, נוסעת ללונדון ללמוד משפטים, וכאשר היא חוזרת היא הופכת לעורכת דין , שתמיד נראית כאילו בילתה שעתיים במספרה.
——————————————————————–
https://youtube.com/playlist?list=PLZzik-5K4gHM5V5IOyymDX5HLf6NXIYW3
קוזגון מתאחד עם דילה, ומספר לה העורב והדוכיפת יוצאים למסע נקמה במי שקשר קשר נגד אביו של קוזגון.
מכאן הדברים מסתבכים, אבל ככל הנראה- לא לכיוון שאתם חושבים.
הסדרה יוצאת דופן כי היא לא צפויה. הדמות של קוזגון היא לא של אדם קר רוח, פסיכופט מחושב שחי בגלות ותכנן נקמה. מדובר בילד קטן ופגיע שרק מחפש את ההזדמנות לחזור להיות ילד קטן ופגיע.
https://www.youtube.com/playlist?list=PLZzik-5K4gHPLHo417ZKiEBV5AsUh_3zT
צמד התסריטאים בורקו גורגון טופטאס ואוזלם ילמז עשו עבודה מוצלחת למדי ביצירת עלילה שמשלבת בין מתח, אשמה ובעיקר כפרה.
דימוי העורב בתור ציפור לקחנית, חכמה, אבל גם פגיעה- הוא מה שעושה את ההבדל.
יתר על כן, כאשר אנחנו מדברים על סדרות טורקיות ועל עורבים, ראוי לציין כי בסדרה, לעומת סדרות טורקיות רבות ואחרות, הייתה לי מעין תחושה שיש כוונה פנימית בתוך התסריט שמצריכה את הצילומים המרובים ברחפנים. שימו לב היטב כיצד בסדרה קוזגון הצילומים מהרחפנים הם סוג של דמות נוספת בסדרה.
