מעדיפים ספרות מתורגמת, מאזינים לפודקאסטים באנגלית, צופים בתאטרון רק בחו”ל. כיצד ישראלים רבים הפכו את התרבות הישראלית לסחורה פגומה? למה אנחנו צריכים לדאוג ומה הקשר בין איסלנד למלטה?.  

בראש השנה כשבירכתי את ברכות השנה החדשה הוספתי אחת משל עצמי- שנהיה לאיסלנד ולא למלטה. אני לא מדבר על מודל כלכלי, פוליטי או בטחוני אלא עניין תרבותי.

אם ישראל היתה חלק מאירופה היא היתה ממוקמת במחצית הטבלה מבחינת כמות האוכלוסיה. איפשהו בין שוויץ לאוסטריה החובקות שמונה וחצי מליון אזרחים. בערך כמונו.

עם זאת מבחינה תרבותית ישראל עומדת על ציר אחר – בין איסלנד למלטה. שתי מדינות עם אוכלוסיה של פחות מחצי מיליון תושבים ותרבות או שפה משל עצמן. לכאורה אפשר לכלול גם את קפריסין, לוקסמבורג ומונטניגרו, אבל שלושת המדינות האלו הן רק ‘סניפים’ של מדינה סמוכה עם השפעה תרבותית נרחבת (יוון, צרפת וסרביה בהתאמה).

הציר שבין מלטה לאיסלנד הוא ציר מדומיין שאי אפשר לכמת במספר כמו כמות תושבים למשל או שטח. עם זאת, מדובר בציר תרבותי ששווה לנו לשים אליו לב.

למה זה אמור לעניין אותנו?

לפני חודשיים הוצאתי את הפודקאסט ‘קיצור תולדות הספרות’. כשסיפרתי עליו לחברים מהעבודה או לאנשים שהכרתי באירועים שונים, שמעתי תשובה שחזרה על עצמה שוב ושוב- ‘אני לא שומע פודקאסטים ישראליים’. העניין מהדהד למוצרים תרבותיים רבים שהתווית ‘ישראלי’ הופכת אותם למעין ‘סוג ב’. כך למשל ארנה קזין סיפרה על כך שהוצאת הספרים שהוציאה את הספרים האחרונים שלה דחו אותה, וכי הוצאות הספרים בארץ נשענות על הרעב הישראלי לרומנים מתורגמים.

למרות העליה החדה בפופולריות של מוזיקה ישראלית וסדרות מקור ישראליות, עדיין ניכר כאילו עולם התאטרון עוד צועד שלושה צעדים מאחור ומקפיד להמעיט לצמצם יצירות מקוריות. מחזות זמר מקוריים הם עניין שכמעט הס מלהזכיר. אומנם ‘סוליקא’ ו-‘בילי שוורץ’ יצאו בשנים האחרונות לקהל הנרחב, אבל  מדובר בנס שחולל אורי פסטר עם נקודת ההזנקה של ‘חג המחזמר’ (שבעצמו מתקשה למלא אולמות).

האפליה לרעה של הישראלים נגד התרבות הישראלית, גרמה לי לקחת צעד אחורה. מבלי להתייחס לשוליים או מרכז, מזרחים או אשכנזים. אני רוצה לשאול שאלה אחרת. מלטה או איסלנד?.

מלטה או איסלנד?

כאמור, מדובר בשני איים (כמעט כמו ישראל שהיא סוג של אי). מדובר בשתי מדינות זערוריות (כמעט כמו ישראל שמתייחסת לעצמה כמדינה קטנטנה בהשוואה לאחות הגדולה- ארצות הברית).

איסלנד ומלטה חיות בצליהן של מדינות גדולות יותר מעבר לים. למלטה יש את איטליה ולאיסלנד יש את ארצות סקנדינביה. במלטה ובאיסלנד יש קהל קטן מאד.

 אך בעוד מלטה היא מדינה פרובינציאלית מאד, איסלנד הפכה את עצמה למעצמה קטנטנה.

במלטה, למשל, כמעט ואין תעשיית מוזיקה מחוץ לגבולות האירוויזיון. למי שיזפזפ לערוץ המלטזי צפויה הפתעה נוסטלגית- תכניות אירוח שנראות כמו ערוץ אחד בשנות השמונים, אופרות סבון עם תפאורות קרטון, ומשדרים מ-‘רחבי’ המדינה שנראים כמו שישי שמח עם ירון אילן. באשר לתאטרון כמעט ואין על מה לדבר. ישנם כמה תאטראות חובבים ובעיקר הצגות שמגיעות מבריטניה ואיטליה. הקולנוע המלטזי כמעט ולא קיים וכן גם ספרות מלטזית.

יוצרים מלטזים רבים מנסים את כוכם מעבר לים, אבל כמעט ולא ניתן להצביע על יוצרים בולטים. אם ממילא אפשר לקבל את טלוויזיה מאיטליה, תאטרון מאנגליה וספרות מתורגמת- למה להתאמץ?

איסלנד לעומת זאת, כאמור, מעצמה קטנה. למרות שמדובר באוכלוסיה מזערית- גאוות היחידה האיסלנדית מעוררת השראה. כך למשל בתי הקולנוע באיסלנד מקרינים סרטים מקומיים (גם לישראל הגיעו לא מעט סרטים איסלנדיים כמו ‘איילים’, אפשר לנשום בשקט ,ו- לב רחב )

התאטרון ברייקאוויק לא מודע לקוטנו ובעבר הוצגו הפקות ענק כמו ‘עלובי החיים’ עם עשרות משתתפים ואולמות מלאים למרות שאוכלוסיית עיר הבירה קטנה מאוכלוסיית אשקלון.

ספרות איסלנדית היא עניין שראוי לקנא בו. סוון, חבר איסלנדי (שלמד קצת עברית) ביקר בישראל לפני שנתיים  והתלווה אליי לביקור בדיזינגוף סנטר. סוון הבחין בתצוגת הספרים בפתח החנות.  סוון שאל אותי למה כל הספרים המתורגמים נמצאים ‘מקדימה’. (הוא קרא בקלות יחסית את שמות המחברים והבחין במיקום הבולט של בעלי השמות הלועזיים).

באשר לספרות האיסלנדית, מדובר בתופעה אדירה. הנס הפסטין ,הלדור לכסנס , סנורי סטורלוסון, מאגנוס שבינג, זיגרדור אגרזיון ויון קלמן סטפנסון,  הם סופרים שתורגמו לעברית, עוד כמה עשרות סופרים תורגמו לאנגלית ולשפות אחרות. מספר שיא עבור אוכלוסיה של שליש מיליון איש.

[wpdevart_youtube width=”840″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]VTwgM4saDi4[/wpdevart_youtube]

עם כל הכבוד לאיזור התעשיה של ראש העין שהפך לסניף של עמק הסיליקון, ועם כל רגשי הכבוד וההערכה לגל גדות שמצליחה בהוליווד או לפאודה שכבשה את נטפליקס- אנחנו חייבים לזכור שהראשונים שצריכים לטפח את התרבות הישראלית- הם אנחנו.

יותר מכל חשוב לזכור- אנחנו לא מטפחים תרבות ישראלית כדי שהיא תצליח בחו”ל.  

אנחנו חייבים לטפח תרבות ישראלית כי עצם התזכורת לכך שאנחנו חייבים לטפח תרבות ישראלית- היא תעודת עניות.