המשורר והמסאי נדב נוימן היה רוצה לשבת בפארק הירקון ,לדבר על מים ועל ‘קו המלח’. באשר לספר השירים שלו- ‘נעמן’, עדיף לכם לקרוא אותו הרחק מגיטרה או פסנתר.
מה הספר שקראת הכי הרבה פעמים?
“מסע לארץ הנגב, מסע למדבר יהודה” של רינה הברון – ספר ילדים שקראתי שוב ושוב בילדותי. יש שם ילד שהולך לאיבוד, גמל, דמויות נוספות שהשנים השכיחו ותמונה מנטאלית חזקה של מדבר, מרחבים, מסתורין והאפשרויות הגלומות בהתרחקות מהמוכר.
(פרסומת)
עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לשבת לארוחת ערב?
. עם משוררים כיף לשתות, לא לאכול ארוחת ערב. כל עוד חבורת משוררים מנסה להיות קוהרנטית השיחה לרוב מאוד משעממת. כשהחומרים משני התודעה נכנסים זה מעניין יותר. הייתי שמח לשתות יין אדום עם קנת רקסרות, ביער מתחת לכיפת השמים, ולדבר על זרימת המים בנחל.
האם יש לך מנוי לספריה?
לא. פטיש החפצים היחיד שלי הוא לספרים. אני חייב שהם יהיו אצלי בבית.
מה המקום האהוב עלייך בתל אביב?
מזרח פארק הירקון, לקראת רמת גן, על גדת הנחל מתחת לאיקליפטוסים.
איזה שיר היית רוצה שיולחן מתוך-‘נעמן’
לא חשוב לי. גם כך רוב הלחנים מתייחסים לשירים כאילו הם טקסט רגיש שיש לטפל בו בכפפות משי, וזה דאונר רציני.
האם יש לך ספר ישראלי מהשנים האחרונות להמליץ עליו?
יש לא מעט. אם אני חושב על חמש השנים האחרונות, “קו המלח” של יובל שמעוני הוא הדבר הכי מוצלח שיצא כאן. בגזרת השירה ובשנה האחרונה, “באישון ליל נצח” של ניאו בוחבוט הוא יצירה שחורה שקורעת את הלב.
לקריאת
