המוזיקאי נועם אקוטונס לא יכול לראות דם מבלי להתעלף, אבל פוחד הרבה יותר מקהל המעריצים של בוב דילן. (צילום א.ס.י.פ – ערוץ 3 )
מה אנחנו לא יודעים עליך
שאני פריק גדול של סרטי ובעיקר ספרי ילדים. משתדל לקנות כל דבר מעניין שיוצא לשוק. עכשיו למשל אני קורא את התרגום החדש של מרי פופינס תחת ידיה המוכשרות של גילי בר-הלל סמו.
עם מה יותר נוח לך – כתיבה או הלחנה
זו שאלה טובה. בגדול אני איש של מילים אבל דווקא לחנים יוצאים לי בקלות רבה יותר. אולי כי זה יותר אינטואיטיבי?
אני מנסה להעביר משהו מהקלילות הזאת של ההלחנה אצלי – לטקסטים. עד כה נחלתי אכזבה מרה. טקסטים נולדים אצלי בקצב איטי יותר מזה של פילה בוגרת הממליטה את גורה.
.
.
איפה כף רגלך לא תדרוך לעולם
אני לא בטוח שיש מקום כזה. אולי אזורים מסוימים מאד באפריקה מוכי חולי ומגיפות. אבל זה רק בגלל שאני היפוכונדר.
לפני כמה שנים כשטיילתי בהודו, נבהלתי מכלבים שהתעטשו עליי והייתי אפילו בטוח שחטפתי כלבת. הייתי מטלפן לוטרינרית שלי נורית בארץ כדי שתרגיע אותי. כן אני יודע, אין מה לומר להגנתי
.
.
עם איזו דמות היסטורית היית רוצה לצאת לארוחה (בוקר?)
אני מוצא את אברהם לינקולן מעניין מאד. הוא היה אדם של מהלכים גדולים אבל ידע גם לתמרן בתוך נבכי הפוליטיקה הקטנה והמלוכלכת
כפי שכולנו ראינו בסרט ההוא. ללמדנו שלא מספיק חזון או מנהיגות “עממית” אלא גם יכולת לגרום לאחרים הקרובים יותר לעמדות מפתח, להירתם למען הרעיון שלך.
אין איש אחד בפוליטיקה הישראלית שיש או היה לו את זה, אולי חוץ מרבין או אריאל שרון עליהם השלום
.
.
איזה כישרון היית רוצה שיהיה לך
ציור. לצערי במשפחה אצלי אח שלי ירש את הכישרון הזה. הייתי מת לדעת לצייר או לפחות לצייר ברמה כזאת שאף אחד לא ירצה להשליך אותי מצוק.
מצד שני…אולי זה גם עניין של השקעה וכוח רצון. הרי גם לשיר לא ידעתי שנים (יהיו כאלה שיטענו שאני עדיין לא יודע…) אבל התאמנתי בלי סוף ולא ויתרתי לעצמי.
הקטע הכי מצחיק הוא שהיום אני מקבל המון מחמאות על הקול שלי, לפעמים אפילו יותר מהמילים או הלחנים .
.
מצד אחד הבנתי שמעולם לא היו לי תחביבים ותמיד תיעלתי כל שעת פנאי כדי להפוך ‘ייעוד’ למציאות, אפילו את הפודקאסט שלי אני מגיש במטרה לצבור קהל ולהפוך אותו לרווחי. מצד שני הבנתי שתמיד אצטרך להסתכן בכך שחבלי ההגשמה עלולים להיות חבלי התליה. עשרות קאוצ’רים וסוכנויות היו עושקים אפילו את חנה רובינא אם היא היתה נולדת היום, ושי עגנון בוודאי היה מנסה להוציא קובץ סיפורים בהד-סטארט. זו הסיבה שבגלל בחרתי להמית את החלומות שלי על תאטרון בהמתת חסד. כמו שכורתים איבר נגוע, אכול נמק. זו הסיבה שבגללה בחרתי ללכת ללמוד תואר שני” (להמשך הקריאה)
|
.
..
מה היה הבינג’ האחרון שלך
לא הכרתי את המושג הזה אז עשיתי גוגל 🙂 אני מאד מאחור בעניין הזה.
הסדרה האחרונה שהתמכרתי אליה ממש הייתה “דקסטר” שבעיניי היא עדיין אחת הסדרות הדגולות והמבריקות שנוצרו אי פעם.
הסדרה הזאת נכנסה לי כל כך חזק ללב, שבמצבים מסוימים הייתי שואל את עצמי: המממ מה דקסטר היה עושה במקומי?
אהבתי את ההומור ואת המורכבות של הדמות ואת העובדה שביסודו דקסטר היה ‘חנון’ כזה של מעבדות. זה גרם לי להיקשר אליו עוד יותר.
כמובן שלא הרגתי או ניסרתי אף אחד…יש לי בעיה. אני רק רואה דם – אני מתעלף במקום
.
.
.
.
מה היתה הפאשלה המקצועית הגדולה ביותר שלך
אני לא יודע אם לקרוא לזה “הפאשלה הכי גדולה” אבל פעם, בערב מחווה גדול לבוב דילן, עליתי לבמה לשיר את “oh sister” וחטפתי בלאק אאוט. שכחתי את כל המילים.
החוויה המפוקפקת הזאת הטרידה וליוותה אותי שנים. אולי לא הייתי מתייסר ככה אם זה היה שיר שלי, כי זה כן קורה לי פה ושם שאני שוכח מילה או שתיים.
אבל במקרה ההוא היה מדובר בפאקינג דילן ועוד מול קהל משולהב של מוזיקאים ויוצרים. הרגשתי שאני לעולם לא ארצה להראות שוב את פניי במקום…
האם יש זמר ישראלי מהשנים האחרונות שהיית רוצה לפרגן לו
כן בהחלט. אני מאד אוהב את מה שיולנטה עושה ואת אמיר גרומן המלווה אותה בעשייה שלה.
יולנטה היא יוצרת מרתקת וייחודית מאד, היודעת לחבר בין מחוזות האינדי והאוונגרד, למשהו אמתי ונטול פוזה, כזה שיכול לנקוש בחלון לבו של כמעט כל אחד/ת הנחשפים אליה.
ממליץ בחום ללכת לשמוע אותה בהופעה, עם או בלי הרכב מלא…
.
.
[wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]v80nMTb4t1g[/wpdevart_youtube]
.
.
האם יש ספר ישראלי מהשנים האחרונות להמליץ עליו
אני לא יודע אם זה יכול להיחשב ספר במובן הקלאסי של המילה…אבל מאד אהבתי את היומן הגרפי “הקומיקסי” של אנה פרנק, מאת ארי פולמן ודוד פולונסקי.
כתוב יפה ומצויר נפלא ומבשר טובות לקראת צאת סרט ההנפשה על אנה פרנק, פרויקט חייו של פולמן, עליו הוא שוקד שנים רבות.
קראתי גם בנשימה עצורה את הביוגרפיה שכתב בן כספית על נתניהו. לדעתי ספר חובה, מימין ומשמאל, עבור כל מי שרוצה להכיר יותר מקרוב את נפשו המסוכסכת של ראש ממשלתנו היקר.
.
.
פודקסט ישראלי להמליץ עליו
האמת שאני לא כל כך מכיר את התחום אבל בקיץ האחרון היה לי העונג להפיק כמה סדרות פודקסטים עבור החינוכית במסגרת הספרייה לעיוורים.
אהבתי את המשרה הזאת ואת כל מה שנחשפתי אליו שם ונולד שם:
סדרות מאירות עיניים ומרתקות בשלל נושאים כמו: ספרות על כל רבדיה וגווניה, שירה ישראלית מקורית, אלבומי מופת ישראליים ועוד.
.
.
בשבוע הבא הופעה עם שירים מהאלבום האחרון: ‘זר דפנה לנצח’ כולל חומרים חדשים *לפני הקלטה* בהשמעת בכורה. וגם – מחווות ללאונרד כהן, אריק איינשטיין ושארל אזנבור. שישי, 2 בנובמבר 2018 בשעה 21:00