הרומן נמר גימ”ל נתפר  למידותיו של הקורא הישראלי, התקופה מספיק רחוקה כדי לחשב כמעין נוסטלגיה אידילית. הגיבורים יפי בלורית והתואר והבנות מתוקות עם נטיות פסיכוטיות. הנופים הירוקים ושורצי הג׳וקים מלווים את נפשו של הקורא מעצם תיאורם.

יותר מכל בספר בולטת המלחמה בתור כוח עליון מובן מאליו שמרעיד את העלילה ומקדם אותה ואת מהלך חשיפת הסודות והשקרים.  היה מי שאמר ש- ‘בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה’. במקרה של נמר גימ”ל, מתחת לעץ התות בכפר נרקחות מזימות אפלות.

 ההורים רבים, בת אחת היא בובת ברבי והשניה היא ילדה גבולית שדורכת על נמלים מתוך רשעות.

הניסיון לשפץ את הבית ברומן מזכיר מאד מקרה אחר.  בשנת 2001 בתאטרון הקאמרי- “אישה בעל בית” מאת שמואל הספרי מתאר עלילה בה עומד שיפוץ הבית כרגע לריב בין נאווה לבין בעלה יואל. נאווה רכשה את בית הוריו של יואל בעלה מכספי השילומים של משפחתה ניצולת השואה. יואל מסרב לשיפוץ הבית בו גדל ונאווה מעוניינת להפוך את הבית לפונקציונלי ונוח יותר (לדוגמא- קיר תמך בכניסה לבית שאמור לעצור הפצצות של מטוסים איטלקיים).

ברקע לסיפור השיפוץ, גם ב”אישה בעל בית” מופיעה מציאות הפיגועים. בנה של נאווה מנישואיה הראשונים נרצח בפיגוע בדיזינגוף סנטר בזמן שיואל התרשל בהשגחה עליו.

בלי לעשות ספוילרים (ויש כאלו בנדיבות), הרעיון של נמר גימ”ל מזכיר מאד את המקרה של שמואל הספרי.גם כאן המשפחה מנסה לשפץ בית כדי לשפץ את היחסים הרעועים שבתוכה, וכאלו יש בלי סוף , במקרה אחד פיגועים ובמקרה אחר קטיושות. במקרה אחד מרכז ובשני פריפרייה. מצד אחד ילד מת, ומצד שני ילדות שמתות מבפנים.

הרומן נמר גימ”ל שאפתני ומעורר מחשבה. אני מציין אותו לטובה בעיקר בשל היחס האוהב והמרתק לפריפרייה. 

נמר גימ”ל – מאת לירן גולוד עם עובד | מאי 2019 | פרוזה מקור |