הבימוי המוקפד של ​המחיש באמצעים פשוטים את השינוי בין יחסים הכוחות בין השניים- מיקום השולחן ומשחקי גובה של ישיבה ועמידה בין השחקנים, שימשו כמעין זרמים טקטוניים מתחת לפני השטח. חלק בלתי נפרד מרעידת האדמה המתחוללת. כמו כן התלבושות בעיצובה של נטשה מנטל חידדו את המסר כמו אבן משחזת:

במערכה הראשונה מוצגת קרול בתור תלמידה מיואשת אשר עומדת להיפלט מהאוניברסיטה בגלל שהיא לא מצליחה להבין את תכני הקורס של הפרופסור שלה ג׳ון.

אותו פרופסור מתאר את עצמו בתור מי שעלה מאשפתות.
הוא מחזיק בתואר ובמעמד שלו בזכות תאוריה מעמיקה שפיתח במשך השנים. אותה התיאוריה מגובה בממצאים, נתונים ומחקר מקיף.

במערכה הזו קרול לבושה בז’קט אדום, ומתחתיו חולצה מחוררת החושפת טפחים קטנים של העור. על החולצה בולטת שרשרת המחוברת לכיס החולצה (דבר המציג ‘מחסום על הלב’).
גם השיער שלה מעוטר בפסים אדומים, צבע המעיד על התבגרות בקרב נשים.
לעומת קרול, ג’ון לבוש בשחור מכף רגל ועד ראש.

במערכה השנייה כאשר קרול רק מגישה את התלונה, משתנה מערכת היחסים ביניהם. כעת מתנהל קרב מוחות שבו נשאלת השאלה מי ימצמץ ראשון.
בסצנה זו שניהם לבושים באפור. דבר המעיד על שוויון ביניהם.

במערכה השלישית מתרחש ההיפוך הצפוי. קרול היא גיבורת מעמד הפועלים. ג’ון הוא סוטה מין שלא ראוי ללמד באקדמיה.
ניכר כי מתנהל נגדו ציד מכשפות, ובדיוק כמו ג’ון אחר (שגילם דן שפירא)- ג’ון פרוקטור, מהמחזה ציד המכשפות של ארתור מילר, גם כעת ג’ון מתבקש לוותר על שמו.
בציד המכשפות, ג׳ון היה צריך לחתום על הודאה בקשריו עם השטן. באוליאנה ‏ ג’ון היה צריך להסכים לוותר על הספר שלו. כלומר, השימוש בספרו כמייצג של האוניברסיטה.

במערכה זו, ג’ון לא מבין את תוכן התלונה והמשמעות שלה.
קרול מחזיקה במעמד שלה בזכות תשמוצות ועיוותים של האמת שהקנו לה ‘תואר’ בזק של מנהיגת מרד, בכך היא נעשית נעלה על פניו, וכאן מתרחש ההיפוך.

כעת ג׳ון לבוש בחולצה אדומה מכופתרת הפתוחה מעל גופיה לבנה, החושפת את העור של הכתפיים.
הוא מרכיב משקפיים עם מסגרת אדומה. צבע המעיד על זעם בקרב גברים.
קרול לבושה בשחור מכף רגל עד ראש, שיערה אסוף באופן שמטשטש את הפסים האדומים. שרשרת קטנה מחוברת באיזור הכיס של המכנסיים (כמו מטאפורה לאזיקים).

זו המהות ה-‘מזוקקת’ של המחזה- מסע של כפרה על לא חטא.