הרומן ‘ אובך ‘ מאת יורם עבר הדני הוא ספר מצוין שיעורר בכם אלרגיה לקתריזס.
ישראל עוברת תהליך מרתק בהקשר של ייצוג אוטיזם בתרבות בשנים האחרונות.
בין ‘פלפלים צהובים’ ל-‘על הספקטרום’ ניכר כי הקהל בשל יותר לקבל את הסיפורים העוסקים בהתמודדות עם אוטיזם. בין אם מדובר באוטיסטים עצם או בקרובי המשפחה.
בבחינה קצרה מצאתי מעט ספרים שיצאו בעברית בנושא של אוטיזם, בין היתר ניתן לציין את ‘למה אני קופץ’ מאת היגשידה נאוקי היפני או ‘אף אחד בשום מקום’ מאת דונה וויליאמס האמריקאית.
במקרה אחר אוכל לציין את ‘יד הפלא 4 – קסם של חבר’ מאת זוהר אביב, ואת הטורים השבועיים המופלאים של מאירה ברנע גולדברג אודות החיים לצד בנה האוטיסט אבישי ( AKA נבלול החורש).
משחקי החברה של איתמר עדות.
לפני יותר מעשר שנים צפיתי בהצגה ‘משחקי חברה’ מאת ניצן כהן, שהציגה בתאטרון תמונע.
ההצגה עסקה באדם בודד שחברים משונים מבקרים אותו (עד שמתברר כי הם כולם שכורים מחברה להשכרת חברים). זו נקודת הפתיחה, בערך, של הרומן אובך מאת יורם עבר-הדני.
פרופ’ יואל עדות מואס בבדידות בה שרוי בנו האוטיסט (לא בטוח שמדובר באוטיזם בדיוק או בנקודה אחרת על הספקטרום). פרופ’ עדות מחליט לשכור לבנו חבר, ירון מוגרבי, מוסכניק בן שבע עשרה שאין לו ולבנו שום עניין משותף.
אם זה היה ספר אמריקאי היה ברור מאליו כי בין הילד המאותגר לבין המוסכניק הצעיר תתפתח ידידות אמיצה. למזלי הרב, מדובר ברומן מפוכח ללא חשש קיטש.
המציאות של עבר-הדני לא מיופה ובלתי מקושטת . העניין ראוי להערכה רבה, שכן, מדובר בבמאי פרסומות – אדם שמתפרנס ממסרים קצרים, מדויקים ומהוקצעים.
כבר כאן? קחו עשר דקות להאזין לסיפור הקצר ‘המורה עופרה’
.
יורם עבר-הדני והאטימות של החברה הישראלית
הספר ‘אובך’ עוסק, מעל לכל, באטימות. לכאורה, מדובר באטימות המולדת של הבן המאותגר. זה שמדבר בעברית גבוהה ונמלצת, צופה ב-‘לחיי האהבה’ בשידורים חוזרים ומסרב להפוך את כברת המוח העודפת שלו והזיכרון הפנומנלי לכלי עבודה רווחי.
האטימות ה-‘אמיתית’ של הספר היא האטימות של הגיבור ‘האמיתי’ פרופ’ יואל עדות בעצמו. האיש שלא מוכן לשאת את המחשבה כי לבנו יש רצונות אחרים, שאיפות שונות ותקוות שלא עולות בקנה אחד עם התקוות שלו. האב מנסה להנדס את הבן, להפוך אותו למשהו שהוא לא, ולשם כך לא אכפת לו לשכור את האדם הראשון שהוא מוצא כדי שיארח לו חברה ויהיה חבר שלו בעל כורחו.
האטימות הסמויה בסיפור היא האטימות של ירון מוגרבי, המוסכניק הצעיר שמתווכח ללא הרף עם אביו, אלמן צעיר עם חוש מינימלי לעסקים. אדם המנסה להחזיק בכוח מוסך בלתי מתפקד, ובמקום עבודה יעילה הוא מעדיף ‘לתחמן’ קורבנות תמימים.
אטימות סמויה אפילו יותר, היא האטימות של החברה הישראלית. החברה שבה צעיר ברוך כישרונות מכניים עם ‘ידיים של מנתח’ (כפי שתואר בספר) לא מסוגל להשלים בגרות בגלל יחידה אחת במתמטיקה.
המתת חסד לחלום
בגיל אחת עשרה היתה הפעם הראשונה שמישהו הבטיח לי שאהיה שחקן. מלהק של סוכנות ילדים-שחקנים הסביר לי בפירוט רב למה אני עומד להיות תום אבני הבא ובתמורה ביקש שבעת-אלפים שקלים לבוק שחקנים
ספקטרום בעל כורחו
הספר אובך מאת יורם עבר-הדני מתכתב בינו לבין עצמו עם תפישות שונות של מה ש-‘הכרחי בחיים’ ומה ש-‘פריבילגי’.
מצד אחד ישנו פרופ’ יואל עדות מומחה לפריון, שנוסע תכופות לכנסים רפואיים בתיאלנד, מדינה שנשמעת כמו יעד לנופש ולבילוי אך בפועל מדובר ביעד לוועדים ואירועים ארוכים ומתישים שהפרופ’ פוקד במסגרת העבודה. היעד הפריבילגי ‘תיאלנד’ הוא הכרח עבור פרופ’ עדות.
מצד שני ישנו הבן, איתמר. הילד שלא רוצה חברה מתוך בחירה וחוסר רצון. מה שנתפס בעיני האב לעניין הכרחי וברור מאליו (חברים, תשומת לב ושותפות גורל) הוא עניין מיותר ומקומם בעיניי הבן. מה שנחשב ‘הכרח’ מבחינת האב, הוא עניין מיותר עבור הבן.
האובך של עבר-הדני הוא אובך כללי מאד שניתן לשייך לכל נדבך ולכל דמות בעלילה. למרות שבתחילה הדימוי נראה לי מעושה ומוגזם למדי, במהלך הקריאה ‘התרגלתי אליו’, ‘היאוש’ נעשה פתאום הרבה יותר נוח למרות שמעולם לא היה מדובר באמת ביאוש. אוכל להשוות בקצרה את ה’-אובך’ של עבר הדני ל-‘מנהרה של א.ב יהושוע. בעוד האובך המטאפורי של עבר הדני הוא תוספת כללית ומעוררת מחשבה, המנהרה של א.ב יהושוע נוכחת מאד, וחייה באופן כמעט דידקטי בתוך העלילה.
לצערי לא מצאתי את העותק של ‘אובך’ בכמה חנויות ספרים (רציתי לקנות עותק ממנו מתנה), אתם מוזמנים לדרוש מהדורה נוספת של אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בעברית בשנים האחרונות!.
אובך מאת יורם עבר-הדני, יצא לאור ע”י הוצאת כתר, בשנת 2015
כבר כאן? האזינו לפודקאסט ‘קיצור תולדות הספרות’
