הרומן נשות האי מתרחש באיי הפסחא הנודע בשפסלים הענקיים הלוחות הבלתי ניתנים לפענוח, איי הפסחא נותרו בגדר חידה. הפולינזים הקדומים הקריבו את אדמתם ואת עצם קיומם כדי לבנות את המונוליטים הענקיים למתים שהפכו את האי הנידח ביותר לנצח למקום של פלא ומסתורין.
במשך השנים, איי הפסחא הפכו למטאפורה לאסון אקולוגי, אך עבור ג’ניפר ונדרבס האיים סיפקו נוף פורה באופן סמלי לרומן שאפתני של הישרדות, בגידה ואובססיות הרסניות לנוסטלגיה . הרומן הזה אינו מתיימר לפתור את חידות האי, אלא מסתמך על המיתוסים הרבים שצמחו סביבם, ומאגד את סיפוריהן של שתי נשים, אשר שישים שנים מבדילות ביניהן וכל אחת מהן נמלטת מעבר אומלל.
לאחר מות אביה, אלזה מתחתנת עם פרופסור קשיש בתמורה להבטחתו לטפל באחותה הסובלת מלקות התפתחותית . כאשר האגודה הלאומית לגיאוגרפיה מציעה טיול מחקר לדרום האוקיאנוס השקט, חבורת ההרפתקנים אנגלים הללו מוצאים את עצמם באי הפסחא רגע לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
הגיבורה אלזה, מתאמצת לפענח חידת הכתב של הרונגורונגו אבל לא מסוגלת לפרש את הסימנים הברורים לכך שמשהו לא בסדר בין בעלה לאחותה הקטנה. בתזמון גרוע אופייני, המאהב הוותיק של אלזה, האדמירל פון ספי, עובר בדרכו לאיי פוקלנד – ומספק הסבר רומנטי, אם מופרך, לאחת התפניות הגורליות במלחמה.
העלילה השנייה מתרחשת בשנת 1973, במסע, לא פחות משונה במטרה למצוא את הפרח הראשון בעולם.
כמו המונוליטים של מואי, הדמויות ברומן נשות האי נראות לעתים כמו רפליקות של ייצוגים גולמיים של דמויות אשר פגשנו בעבר. נשים אחרות מתוך רומנים אחרים שהתרחשו בכל מקום אחר על פני כדור הארץ (מלבד באיי הפסחא). באופן אישית, הרגשתי כאילו השימוש באיי הפסחא הופך למעין מושג בזכות עצמו- ‘האם במקום האחרון עליי אדמות- תהיה לנשים היכולת להיות הן עצמן?.
