הספר” בחיי –קורות חייו של צבר מצוי” מאת פוצ’ו הוא כרך מילואים ומפתחות לכל כתביו של יוצר הפיליטונים והצ’יזבטיים של האדם שעדיין לא יודע שפירקו את הפלמ”ח.

כשהיתי בבית הספר היסודי לימדנו פעם בשבוע בספריה. היתה לנו מורה, שלא אזכיר את שמה, בעלת מוסר כפול ומשולש בכל הקשור לספרות וילדים.

בין היתר אותה המורה דאגה להגביל את מספרי ספרי ג’ינג’י מאת גלילה-רון-פדר-עמית-יק-צידרק-צידרוני-ציפה-דריפה-ימפומפוני, אך מן הצד השני עודדה אותנו לשאול את ספרי חסמב”ה. גם בענייני ספרי נוער מצחיקים כמו סדרת ‘סופר פשוש’ מאת ג’ודי בלום, המעשיות של שלמה אבס ו-‘צוציק’ של סמדר שיר- כל אלו נחשבו אצלה לספרות פחותה לעומת ‘ילקוט הכזבים’ ופאר היצירה-  פוצ’ו.

במשך הזמן למדתי לחבב את פוצ’ו למרות ההתחלה הקשה של הקריאה בו. אני לא שדוחפים לי אוכל לפה גם אם הוא טעים, ואני גם לא אוהב שיוצרים לי היררכיה מדומיינת של- אילו ספרים טובים יותר מאחרים, ידעתי לעשות את האבחנה הזו מאז ומתמיד, גם כשהייתי בכיתה ה’.  (מצד שני באותה שנה בשבוע הספר קניתי את הביוגרפיה של ליאונרדו דקפריו).

כאשר פוצ’ו הגיע להרצות בבית הספר שלנו כבר הייתי מוכן ומזומן לאחר מספר ספרים שלו שעברו תחת ידי. חוץ מתקופת ההתרחשות כמעט הכל השתנה באותם הספרים- העלילות, החברות, המאורעות אבל משום מה הספרים לא חצו את קו קום המדינה.

ההרצאה של פוצ’ו בה חזיתי בבית הספר היתה יוצאת דופן בעיקר מכיוון שזכרתי כל פרט ממנה. כעת כשקראתי שוב בספר ‘קורותיו של צבר מצוי’ ידעתי להשלים את שורות השיר הידוע- ‘שמיים עננים ועל החבל תחתונים’, אפילו את מדרש שמו של הסופר- ‘פוצ’ו’ זכרתי היטב (הניסיון הכושל שלו לאלתר טקסט מקראי :’ויאמר משה לבני ישראל פוצו לכם ממני’). בספר אגב, פוצ’ו העז להציג בפני הקוראים מדרש שם אחר, פשטני יותר. היתי בטוח שאני מאבד את השפיות שלי לנוכח פריט המידע האיזוטרי שהיה שמור לשווא ,כביכול, במוח שלי. לבסוף פוצ’ו מזכיר בחצי משפט כי בהרצאות בבתי ספר הוא דגל באותו הסיפור שאני מכיר. אם אי פעם יבקש להוציא מהדורה נוספת אני אשמח להזכיר לפוצ’ו על חבר שלו לכיתה שהשגיח מחוץ לפרדס בזמן שגנבו תפוזים כאשר מישהו הגיע ואותו חבר גמגם בצעקות- ‘איש-בא-בא!!’ ועל כן נקרא עד היום בשם- ‘אישבאבא’. כמו כן אשמח לנדב את הסיפור על האיש שהציג בפני פוצ’ו את הספר ‘איה הג’ינג’ית’ שקליע חדר מצידו האחד ויצא מהצד השני, כלומר- נכנס מהראש של הילדה ויצא מהישבן של אח שלה.

בחיי   לא מחדש דבר באשר לספריו הקודמים. הרבה סיפורי התבגרות בימי הצנע. צריפים עשויים מפח שחולקו עם שוכרים צעירים ששילמו את שכר הדירה בפתקאות עם שירים. התנסויות מיניות בימי הפלמ”ח עם ארוטיקה מעוררות חלחלה בסגנון של: “בדיוק ניסיתי לבדוק את הלב שלה אבל אז הרגשתי זרימה במורד ירכיי בריח  פריחת חרובים”.

הספר בחיי  פוצ’ו קצר מאד ועם זאת לקח לי המון זמן לקרוא אותו. הסיפורים היו אפופי טעם לוואי, ניסיונות לשמר אתוס ספרותי-פלמחי-צ’יזבטי, שמצד אחד יזכיר לכולם את עונג הקריאה בספריו של פוצ’ו אך מהצד השני לא יחדש שום דבר. הספר קורותיו של צבר מצוי’ הוא קצת כמו לראות סרט בגרסת הבמאי. פוצ’ו מספר סיפורים ובדרך מתאר בפניי היכן הוא שיבץ ומיקם אותם. סך הכל חוויה נחמדה שהיתי מצפה ממנה ליותר.

בחיי – קורות חייו של צבר מצוי – פוצ’ו- יצא לאור ע”י הוצאת לשון, בשנת 2016, מכיל 295 עמודים,