חוג החברים של ברנהרד- אנמארי שוורצנבך עושה היסטוריה
הרומן ‘חוג החברים של ברנהרד’ מספק הצצה מפתיעה לחיים של הלהטב”ק בין שתי מלחמות העולם בכלל, ולכתיבתה של סופרת מחוננת ובלתי נודעת- אנמארי שוורצנבך.
בשני המקרים מדובר בעולם נפרד בו הגבולות והמגדרים נפרצים לצד חברה שמרנית המצפה מהחברים בה ללכת בדרך הישר.
הרומן עצמו הוא סיפור אוטוביוגרפי שכתבה אנמארי שוורצנבך בהיותה בת 23 בלבד.
הרומן, כשמו כן הוא, עוסק בחוג החברים של ברנהרד ובמערכות היחסים בינהם. קבוצה של ילדים עזובים המוצאים נחמה זה בזו, כמו חבורה של אניד בלינטון שגדלים לעולם פוסט אפוקליפטי. בעולמו של ברנהרד אין ארכי-נבלים, גנבות ותעלומות אלא תהו ובהו לצד אומנות ומוזיקה, וזו הנחמה היחידה. הסרט קברט מתאר בדיוק את אותה התקופה.
אנמארי שוורצנבך אשר חייתה באותן השנים עברה לברלין ונודעה במראה האנדרוגיני שלה: היא הייתה גבוהה ורזה, עם תספורת קצוצה, ולבשה מכנסיים בימים בהם נשים עוד נהגו ללבוש שמלות. היא התיידדה גם עם אריקה וקלוס מאן, ילדיו של הסופר הגרמני תומאס מאן, שהיה מסוכסך עם משפחת שוורצנבך.
כמו המאנים, גם אנמרי הייתה אנטי נאצית בתוקף ואילו משפחתה, ואמה במיוחד, אהדו את הצוררים. האם, רנה שוורצנבך הייתה אישה קשוחה, ששלטה במשק הבית ביד ברזל.
במשך שנות יצירתה, אנמרי כתבה כ -300 מאמרים ו צילמה -5,000 תצלומים ממסעותיה ברחבי אירופה, ארצות הברית, המזרח התיכון ואפריקה.
בטהראן (כמה אירוני) היא פגשה והתחתנה עם הדיפלומט הצרפתי קלוד קלראק, שהיה גם הומוסקסואל. אנמרי קיוותה לסדר את כל הבעיות שלה על ידי נישואין, אבל התגרשה כעבור חצי שנה.
אנמרי נסעה לאחד הטיולים המרשימים ביותר שניתן להעלאות על הדעת- מז’נבה לקאבול עם הסופרת אלה מאילרט בקבריולט. כשאני אומר נסעה, אני מתכוון באופן פיזי – במכונית פורד ישנה.
מסע נוסף לקח את אנמרי לארצות הברית מתקופת השפל, שם סייעה לתעד את תנאי החיים הקשים.
עם זאת, תמיכתה בהקמת איגודי עובדים לא התקבלה בברכה על ידי משפחתה, שהייתה בבעלות מפעלי טקסטיל רבים בארה”ב.
לאחר רומן אהבה כואב עם הסופרת האמריקני קרסון מקולרס, ולאחרונה ניסיון התאבדות, חזרה אנמרי לשוויץ, שם מצאה את מותה בתאונת אופניים.
הרומן האוטוביוגרפי ‘חוג החברים של ברנהרד’ מרמז על ניצוץ של ספרות גדולה, אם כי רובו כתוב בבוסרית, ומתאר בעיקר את המצוקות של הדמויות ופחות את התשוקות שלהן. כאן ניתן להקביל, ולו לרגע את הרומן של שוורצנבך ל-‘מוות בונציה’ של תומס מאן. שני הרומנים הקצרים מציגים תמה של תשוקה גברית בתוך מסגרת של חברה שמרנית. אלו לא אהבות בסגנון רומיאו ויוליה, אהבה אסורה בעולם בו יחסים בין גברים לנשים -מותרים. במקרים של מן ושוורצנבך לתשוקה הגברית אין תוחלת ואין יכולת למימוש.
הרומן ‘חוג החבר חוג החברים של ברנהרד’ מצטרף לרפטואר נרחב של ספרות גאה המתורגמת לעברית, שפה אשר פורסמו בה מעט מאד רומנים קווירים מקוריים. יתר על כן, קורפוס התרגומים ממוקד בעיקר באהבות אסורות וביחסים לא לגיטימיים בין שני אנשים מאותו המין, כפי שמסוקר במגזין ‘שימו לב’- בהרחבה.
חוג החברים של ברנהרד מאת אנמארי שוורצנבך, הוצאה לאור: רימונים הוצאה לאור
