זה סיפור על ידידות אמיצה בין שני מוזיקאים, אחד סטרייט, והשני כוכב פופ מוחצן בעל מיניות הפכפכה. אבל בואו לא נדבר על זאב נחמה ותמיר קליסקי.התשובה של אלטון ג’ון לבוהמיה רפסודית כוללת בתוכה הברקה אחת בלבד- ג’יימי בל ששיחק את בילי אליוט בשנת 2000, מגלם ב-‘רוקטמן’ את ברני טופין שותפו לכתיבה של אלטון ג׳ון. (ג’ון בעצמו הלחין את המחזמר בילי אליוט, סיפור שמקביל באופן כמעט זהה לתקופת הילדות והנעורים שלו).
הבעיה בסרט על אלטון ג׳ון היא אלטון ג’ון עצמו היה חבר מלא בהפקת. אני לא חושב שמישהו אי פעם ביים והפיק את הסרט הביוגרפי על חייו. באופן אישי אני אוהב לקרוא במקביל ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה כדי להתחקות אחר מידת המהימנות והשוני בין הגרסאות. במקרה של רוקטמן לא מדובר במהימנות אלא בעיבוד.
מצד אחד לא הכרתי את הסיפור של אלטון ג׳ון אבל ‘צפיתי בסרט הזה’ כבר כמה עשרות פעמים: סיפור על אדם שהקריירה שלו הואצה מאפס למאה, ובעצם כך השתן עולה לראש והדופמין קופץ קפיצת ראש.
‘רוקטמן’ מוסיף חטא על פשע, ומלבד סיפור חסר תחכום למשעי, נדחפים בו שירים שאונסים את העלילה והדיאלוגים כאילו היה מדובר במופע בצוות בידור. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאלטון ג’ון משתמש בכפיל של עצמו משנותיו הצעירות, בעבר היה זה ג’סטין טימברלייק שנכנס לנעליו הלא אורתופדיות, וביצע ליפסינק לשירתו של ג’ון.
למעשה היה יותר נכון להשתמש בתסריט בתור בסיס למחזמר בהוליווד- מקום שיכול לשאת קריקטורות שבלוניות ועלילה פשטנית ומהירה, שמתארת מהלך עניינים ברור מאליו.
הטרגדיה הגדולה היא שמדובר בסיפור חיים אמיתי של אדם. אף אחד לא היה רוצה לראות את החיים שלו מתפתחים כאילו נוצרו על ידי אלגוריתם לתסריטי אינסטנט.
הסרט מציג מהלך של מחלוקות בין אלטון ג׳ון לבין בני המשפחה והחברים הקרובים שחגים סביבו משל היה כוכב לכת והם היו הירחים. אלטון ג׳ון יצא צודק מידי בדרכו שלו, קורבן של הנסיבות, ואסיר שנלכד בתוך מלכודת דבש.
כאשר אלטון ג׳ון הילד מבקש מגרסתו המבוגרת חיבוק , כבר לא יכולתי לשאת את הקיטש הממלא את מלאכתו נאמנה. מעבר לכך הפריקשואו של בכיר אומניי תבל גרם לי לתהות מה כולם רוצים מהאירוויזיון?.
החיים של אלטון ג׳ון היו בוודאי לא פשוטים מייאשים מאתגרים , ואולי אפילו בלתי מתגמלים, אבל השטחה שלהם לעובי שערה על עורפו של אלטון – היא בלתי נסלחת.
הבמאי (בעל השם של דמות קומיקס) דקסטר פלטשר יצר סרט מרהיב חזותית, עם כמה רגעים קטנים של חסד, כמו למשל הנישואים החפוזים של אלטון רנטה בלאול שיוצאים משני חדרי שינה נפרדים, או הרגע בו אלטון עוקר לעצמו את הקרניים.