רומפלשטילכן- עיבוד מור דיעי חנני

פעם ממש לא רחוק גר טוחן עני,

היתה לו בת יחידה והמון חיטה בשקים.

באותם הימים הם היו צריכים לסחוב על השכם-

שקים עם חיטה, ואז לשים, ומתפיחים, ותוך יום היה יוצא לחם.

בכל מקרה,     יום אחד המלך רצה למצוא לו כלה במהירות,

והטוחן אמר לבתו- ‘קיבלנו הזדמנות!’

הם עמדו בתור עשר שעות כדי לפגוש את המלך,

וכשהגיע תורם הם כרעו לפניו ברך.

“ראיתי די והותר!” אמר ולא הסית המבט,

היו פה בנות מאלבניה, איסלנד, גאורגיה, צרפת

אפילו בנות מקמבודיה בוליביה, פרו וחוף השנהב!

הטוחן הבין שהכל כבר אבוד,

והחליט להציל את המצב-

“בתי, הופכת קש לזהב!”

המלך הבין שיש לו כעת מלכה חדשה לארמון

אבל לפני חופה וטבעת, הוא יעמיד אותה בניסיון.

הכניסו אותה לחדר מלא כל כולו רק בקש,

ציוו עליה לטוות הכל לזהב, כדי להסיר כל חשש.

“יש לך עד מחר מחר! מוטב תעבדי במהירות!”

אמר המלך והוסיף- “כי אם לא!- אביך מות ימות!”.

ישבה שם בת הטוחן ולא ידעה מה לעשות,

איך זה קרה?! כיצד ייתכן!, ומיד החלה לבכות!!

ואני שהייתי שם בסביבה שמעתי קולות של צער ויגון

מיד עברתי במטה קל של קסם את שער הארמון!

בת הטוחן סיפרה לי הכל,

ומה שניסתה הרי לא יילך,

אמרתי לה- היית צריכה רק לשאול!,

שלמי לי בטבעת שעל אצבעך.

אך במקום חתונה למחרת המלך בכלל לא התרצה

הוא אמר לה- “גם הלילה תטווי! אם זה לא יהיה לך למעמסה.”

ושוב לילה, שוב דמעות, אותה צרה שלא נגמרת,

ושוב חזרתי לשם והפעם אמרתי, תני לי רק את השרשת!

ובוקר נוסף המלך שמח אבל בפיו בקשה-

“הפכי קש לכיכרות של זהב, מבטיח, בפעם האחרונה!”

ולבת הטוחן כבר לא נותר שוב דבר או למסור,

אמרתי לה, אל תדאגי, יקרה, הבטיחי לי את בנך הבכור!

למחרת נערכה חתונה מרובת פאר והדר

המלך נשא את בת הטוחן שאביה היה מאושר!

מקץ תשעה חודשים, נשמע בארמון קול בכי מתוק,

והנה אני הגעתי מיד- לגבות את חובי- בנה התינוק

היא בכתה ובכתה, והציעה לי כסף, זהב ומשרתים,

אמרתי לה- “יש לך דרך אחת, אם תגלי מה הוא שמי!”

קול נשמע: עוץ לי גוץ!!

רומפלשטילכן:

ככה קוראים לי בישראל קוראים לי עוץ לי גוץ לי.

אתם אנשים מוזרים! אני שואל

מה היה השם שנתנו  האחים גרים?!

הלכתי מחדר בת הטוחן, והייתי כל כך מאושר,

זה בהחלט רעיון שמצא חן- סוף סוף יהיה לי בן זכר!

אבל לא ידעתי שבת הטוחן שלחה שליחים לכל כפר ועיר,

ושניים מהם, שמעו אותי במקרה, מאושר ושמח-

 ושר לעצמי איזה שיר-

“שמי לא משה ולא שון

לא שמריהו ולא ירמיהו

אף אחד על כל לשון לא יודע שמי מהו.

לא ‘סתום פי סתם’ ולא ‘עוץ לי גוץ לי’,

אף אחד לא יודע מה כאן נחוץ לי,

איש לא נקרא כך מעולם ואף על פי כן:

אני תמיד גאה בשמי-   רומפלשטילכן!

כך הותירו אותי בלי תקווה ומגן

והלכו לספר לבת הטוחן

כשגילו את הסוד, מיד הרגשתי כזו מבוכה!

ועזבתי מיד את הממלכה.

היי, אני מור דיעי חנני, כשהייתי ילד מאד אהבתי ספרים. היה לי קצת קשה לקרוא, כי התמודדתי, ואני עדיין מתמודד עם תסמונת האונה הימנית.

במוח של אנשים יש צד מספרים וצד של סיפורים.

זה קצת כמו נדנדת עם קפיצים שיש בגן שעשועים, שיושבים אחד מול השני ואף אחד לא יודע איך קוראים לזה.

אז תחשבו שחמישה ילדים עומדים בצד אחד.

אצלי כל המוח בצד של סיפורים וחרוזים, ושטויות, כתבתי וחרזתי את הגרסה הזו של רומפלשטיצלכן,  יותר מהר ממה שלוקח לי לבחור בגדים בבוקר,

ההקלטה, האפקטים, כל המסביב, זה יותר קשה.

אם תרצו לשמוע עוד סיפורים רק תצטרכו לבקש מכאן, מהחינוכית, גלי צהל, אייקסט,

כי בתור ילד שקרא המון סיפורים אני למדתי, שגם אם אני נמצא על נדנדה תקועה, הכי טוב לקרוא לחברים שיעמדו מהצד השני,

כך שאוכל גם לכתוב וליצור תסכיתים באופן הוגן, ואולי, גם לסיפור שלי יהיה סוף טוב.