את הפרק כתב דיווד היל, שרשום על עוד כמה פרקים בסדרה. באופן אישי היייתי מעדיף לא להפנות אצבע משתוממת כלפי התסריטאי אלא כלפי מי שערך אותו. הסדרה ‘משחקי הכס’ מושקעת מכדי להתרשל עם פאת פלסטיק לא תואמת כמו של סרסיי או עם מהלך עניינים לא הגיוני (כמו בפרק השישי בעונה הקודמת שחאליסי חצתה חצי יבשת תוך שעתיים כדי לחלץ את ג’ון סנואו וחבריו מהזומבים).

למרות שדיאלוגים עלולים להיטמע ולהישכח בתוך השחמט הטלווייזיני העצום הזה, עדיין מדובר ביסודות של הסדרה. ברגע שכל הדיונים עוברים לרמה של סבטקסט העלילה נעצרת, ברגע שעוברים ל’פלספנות’ הדמויות כבר לא מנסות להשיג את המטרה שלהן והקונפליקט מתקהה.

אפשר לקחת את המשפט “דרקונים אוכלים מה שבא להם” (עם סבטקסט של- ‘הם יכולים גם לאכול ילדות קטנות וחצופות’) ל- “אם אתה רוצה זונה- תקנה אחת, אם אתה רוצה מלכה- תרוויח אותה”. (עם סב טקסט שאומר: תעשה מה שאני מצווה עלייך אם אתה רוצה להיכנס לי לקומבניזון”.)

המשפט של חאליסי מותיר חלל עמום ובקושי משרה תחושה של איום, המשפט של סרסיי מניע לפעולה ומעלה שאלות.  יש לנו את אחוזת דאונטון בשביל דיבורים מרומזים וסצינות אווירה ארוכות).

לגבי המחווה לאלאדין של ג’ון וחאליסי, בספר הזה כבר הייתי

השאלה הנותרת היא- האם תסריטאים אחרים בהמשך העונה יתקנו את מבנה הדיאלוגים? 

מלבד הפרק הבא, את שאר העונה כתבו David Benioff & D. B. Weiss שאחראיים לפרק המקולל מהעונה השביעית. נקווה שיספקו לנו מספיק סיבות להתעורר בשש בבוקר כדי לצפות בשידור החי.