רוצח שכיר חתיך ומנתחת טובת לב. מי צריך יותר מזה בשביל בינג’ טורקי בהפקה מוקפדת וגותית במיוחד!
מוקד הסדרה ‘אהבה בשחור לבן’ נוצר בנול האריגה ששימש לטווית העלילה הרומנטית בסגנון הסיפור בן המאה ה-18 ‘היפה והחיה’, שנכתב על ידי הסופר הצרפתי גבריאל-סוזאן.
במקום בל יש לנו את אסלי, מנתחת יפה ומטופחת שאביה נפטר בטרם עת.
פרהאט אסלן הוא רוצח שכיר, שאביו נרצח מול עיניו כשהיה בן שתים-עשרה . אדם בשם נמיק מביא את הרוצח לפני ומכריח את הילד לנקום את דמו של אביו. מאותו הרגע נמיק פורש את חסותו על המשפחה בעוד אימו של פרהרט שמחה על כך שהפך להיות הגבר של המשפחה ומקבלת את החסות בלב שלם.
נקודת המפנה של העלילה מתרחשת כאשר אסלי מוצאת את עצמה במקום ובזמן הלא נכונים ומובאת להציל את מי שמוצג בפניה בתור בתור ‘אביו של פראהט’.
בל הטורקיה נכלאת בחוות של נמיק כדי להציל אדם פצוע שזהותו לא ידועה, ולא יכולה להימלט.
במהלך החטיפה אסלי מתוודעת לפרהאט. השניים שונים זה מזו כפי שאנקרה שונה מאיסטנבול או כפי ש-רחת לקום שונה מבקלוואה. פרהאט חסר רגשות, קר, ואפאתי. אסלי אדיבה, רחומה, סובלנית ואינטליגנטית, בעיקר מבחינה רגשית.
אסלי מבינה כי פרהאט הוא איש שעוסק בכבוד, אדם המונע על ידי צורך להגן על משפחתו. הוא לא לוקח חיים למען ההנאה, לא פוגע בנשים ובילדים.
מוטיב השחור והלבן בא לידי ביטוי בכל שלב בהפקת הסדרה, החל בצילום המוקפד המבדיל בין האור לבין האפלה. ההבדלים בין האור לחושך מוצגים גם בבחירת הבגדים, האיפור והעיצוב של הסטים.
בשלב מסוים, כאשר אסלי ‘מתחברת לצד האפל’ , היא לובשת בגדים שחורים כמו לפרהאט, כאילו הם לבסוף על באותה נבחרת כדורגל.
האיפור של אסלי מביע את מצב רוחה: צבעים רכים ואפלים יותר על פי מה שהיא מרגישה.
