‘מיכאיל סטרוגוב’ מאת ז’ול ורן הוא אחד הספרים שלקחו אותי הכי רחוק בדימיון הגיאוגרפי. עד לערבות סיביר.

סטורוב מוצג בתחילת הרומן בתור מי שקיבל חנינה מהצאר בתמורה לכך שיצא למסע הרפתקאות כדי להעביר מסר חשוב לאחיו.  .

באותם הימים הטרטרים חתכו את כבלי הטלגרף בעיר טומסק , מעבר לאורל , כדי למנוע תקשורת בין הצאר לאחיו. עם זאת, אנשי הצאר גילו את תוכניתו של מתנגד המשטר הזומם איבן אוגרף להיכנס לאירקוצק עם שם בדוי  כדי לזכות בביטחונו של הדוכס.

במהלך הרומן, מיכאל סטרוגוב יחצה את רוסיה בכל האמצעים הזמינים, המסופק עם היתר מיוחד וזיהוי שאינו שלו. על ידי הצאר עצמו הזהיר, אסור לו לעולם לחשוף את מטרתו, ומעל לכל, עליו לאמון את הבוגד איוון אוגרף. עד מהרה הוא פוגש צעיר שנוסע  להתאחד עם אביו באירקוצק (כמו סוג של פספסרטו). הנסיבות יגרמו להם לווידיים ארוכים בנסיעות המתישות.  יחד הם יחצו את אלקידס ג’וליבט והארי בלונט, עיתונאים המואשמים בתיעוד הפלישה. מיכאל סטרוגוב ייאלץ לעמוד במבחנים קשים כדי להשיג את משימתו.

במהלך הקריאה לספר (כלומר, ההאזנה) לא הצלחתי לעקוב אחרי כל  שמות הערים, הכפרים, המחוזות, ההרים ורכסי ההרים, הנהרות, האגמים, שכולם נשמעים כמו העתק-הדבק מלונלי פלנט

זה רומן מסע מרתק שנאחז בהרפתקאות שבדרך יותר מאשר בשינוי הנפשי שמיכאל עובר.  מתיקותו הבלתי פולשנית, הרציונאלית בעוצמתה, גרמה לי למפח נפש כאשר הגעתי לסוף המביך, מעין ניסיון להשיב את כל הדברים על תיקונם, כאילו היו תלאות הדרך שלג שנמס בקיץ.

מיכאל סטרוגוב הוא לא פיליאס פוג, הוא לא עובר תהליך נפשי עמוק, הוא לא מתאהב, ולא לומד שיעור חשוב. זו ההזדמנות שלי לפנות אליכם- מבוגרים באשר אתם. תמיד התלהבתם מז’ול ורן, אבל אף אחד לא טרח להדגיש שהוא היה גרפומן!

מיכאיל סטרוגוב – שני כרכים מהדורת 1987 ז’ול ורן / וורן יצא לאור ע”י הוצאת מעריב, בשנת 1987, מכיל 320 עמודים, תירגום: אביטל ענבר