לאחרונה קראתי את הספר ‘גורילות ודיפולומטיה’ מאת תמר רון ותמר גולן. זה הספר השני של גולן שאני קורא אותו בשנה האחרונה (הראשון היה ‘אפריקה אפריקה’). בקצרה, אספר שתמר גולן לא כתבה מעולם אל אנגולה ולא על אפריקה, היא תמיד כתבה על אומץ, בעיקר על אומץ.

אחד המשלים המכוננים ביותר של חיי הוא משל על בשר. אני טבעוני אדוק וכל איזכור של איברים פנימיים מרוטשים מעורר בי תחושת גועל. אבל משל אחד  חדר מעבר לשכבות ההגנה שלי ושינו את חיי.

הסיפור (שמסופר באריכות ב-‘אפריקה אפריקה’)  מספר על תמר גולן  שיצאה לשליחות באתיופיה וביקשה מהמשרת שלהם שיקנה לה כבד בשוק והוא במקום זאת קנה בשר מובחר. תמר ובעלה באותן השנים רצו מאד לאכול כבד שהיה יקר אז בישראל ובאתיופיה עלה פרוטות.

בני הזוג שלחו את המשרת שוב לקנות כבד, וזה שוב חזר עם בשר מובחר. רק כאשר התעקשו ואיימו לפטר אותו הוא אכן קנה כבד. אבל הטמין בירכתי המקרר בשר מובחר ויקר במיוחד.

השניים עמדו לפטר אותו כאשר גילו את הסיבה מעוררת התמיהה. אותו משרת התבייש ללכת לשוק ולרכוש כבד (הבשר הזול ביותר בשווקי אתיופיה). כולם היו יודעים שהוא רוכש מזון של עניים לאדונים שלו ועל כן הוא לא הסכים שידברו בהם סרה. כאשר השניים התעקשו, הוא רכש מכספו שלו בשר מובחר  כדי לכפות על הבושה.

זו אפריקה. עולם זר ומשונה שאדם מערבי לא יכול להתכונן אליו. לא משנה כמה ילמד על תרבויות וישקיע במחקרים אקדמיים. זה העולם שתמר גולן אהבה כל כך, והצליחה באהבה להדביק אפילו אותי. אומנם לא ביקרתי עדיין ביבשת, אבל אני מרגיש כאילו הוכנתי לקראתה. כאילו כל תקרית שלא תתרחש תיראה הגיונית ונורמלית עבורי. כל שוחד קטן שיבקשו ממני במעבר גבול וכל מקלחת חמה שתקפא לי באמצע השמפו.

הסיפור של תמר גולן רחב יותר מהסיפור על מוזרותה של היבשת. הסיפור של גולן הוא סיפור של אומץ. האישה שהתאלמנה בגיל צעיר והפכה קרובה וידידה של מנהיגים, ראשי ממשלות, ארגוני מורדים, נשיאים, רמטכלים וגנרלים. הביקורים שלה במקומות האומללים ביותר והמסוכנים ביותר מתוארים בכתיבתה כתיאורים אגביים של משימות דיפולמטיות שלא כוללות סכנת חיים או ביקור במדינות אויב כמו סודאן או מצרים של אמצע שנות השבעים.

הגדולה של תמר היא למצוא את מעט הטוב והקסם בתוך הכאוס של היבשת שסועת המלחמות. בין מיליוני ילדים יתומים ברחובות היא אימצה לעצמה יתום קטן. מבין כל האומללים שמתדפקים על דלתות השגרירות, היא מצאה לעצמה שני קטועי גפיים שביקשו להיעזר בה כדי לומר ‘אנחנו שווים משהו, למרות הנכות.

תמר גולן מזכירה לי את הארקול פוארו ב-‘תעלומת הרמז הכפול’, כאשר ראשי התיבות VR מייצגים לכאורה את השם ורה רוסקוף. 

גולן כמו פוארו מסתכלת מבעד לאותיות ומבינה את שמה שברור לכולנו מאליו עלול להיות המכשלה הראשונה. במקרה של פוארו התברר כי מדובר באותיות קריליות המייצגות את האותיות הלטיניות. BP, מה שמעיד על  שייכות קופסת הסיגריות לברנרד פרקר. 

גם גולן רואה את המציאות האפריקאית מהצד השני והלא מוכר שלה, ומפענחת בפניי הקוראים עולם שלם שאנחנו מתיימרים להכיר, עולם שבו המובן מאליו הוא המתעתע ביותר.

‘אפריקה, אפריקה’ תמר גולן יצא לאור ע”י הוצאת מעריב – הד ארצי, מכיל 272 עמודים,

גורילות ודיפלומטיה תמר גולן עולמות יצא לאור ע”י הוצאת עם עובד, בשנת 2006, מכיל 257 עמודים,