ספרו החדש של מיכה גודמן ‘חזרה בלי תשובה’, מבקש לבחון את יחסי הכוחות בין היהדות החילונית לבין זו הדתית, ומבלי להתכוון- מציג את החילוניות כמנוכרת וריקנית.
מיכה גודמן הוא אלוף ישראל בהפלת אסימונים. כמעט כל ספר עיון שלו מצליח לפרש ולהבהיר נושאים מורכבים הקשורים ליהדות וציונות- בצורה בהירה ופשוטה. ‘חזרה בלי תשובה’ לא שונה מדרכו הפובליציסטית, למעט כמה סייגים קטנים.
אחת נקודות המפתח של הספר קשורה לאופן בו החילונים תופשים את הדת והדתיים. גודמן טוען כי החילוניים לפני מאה שנים דחו את הדת מכיוון שהיא הייתה המזוהה עם רפיסות וחולשה. היהודי הכפוף שנידון לחסדי הגויים. כיום חילונים רבים דוחים את הדת והדתיים מכיוון שאלו מייצגים את ההיפך הגמור- לאומנות וכוח.
משוואה נוספת שמציג גודמן מעמידה את הסגירות של החברה הדתית שנועדה לשמור על הקהילה מפני השפעות חיצוניות והתבוללות. לטענת גודמן, מודל הקהילה המסוגרת היה הכרחי ליהודים בגולה, מכיוון שאלו לא היו מצליחים לשמור על עצם הוויה של הקהילה היהודית (כמו באמריקה שם ההתבוללות מאיימת לחנוק את עורק החמצן של הקהילה). במקרה זה גודמן צודק וגם טועה. מצד אחד פתיחות ומודרניות, אכן מאיימות על עצם קיומה קהילה עם זאת קהילות מסורתיות ומסוגרות רבות נשרפו בזו אחר זו באושוויץ.
רוב יהודים שנמלטו מאירופה לפני המלחמה, היו ברובם חילונים, או לפחות דחו את הטענות ש-‘הכל בידי שמיים’.
בדיון על סגירות הקהילות היהודיות, גודמן פספס את הנקודה שהיהדות הפכה להיות פוליטית בישראל. החומות שמסביב לאורתודוקסיה לא נועדו לשמור על הקהילה מפני התבוללות או השפעות חיצוניות, אלא נועדו לשמור על כוח פוליטי.
כמו כן, גודמן טוען שיותר מכפי שהדתיים פוחדים מפני רעיונות חילונים שיחלישו אותם, החילונים פוחדים מפני דתיות שתוכיח את קטנותם. כאן חלק מפנה ביחס שלי לגודמן, עד לאותה נקודה הספר היה רהוט יותר ומבוסס עובדות, טענה זו היא בגדר ‘תחושת בטן’.
גודמן המשיך להתייחס לחילוניות כ-‘עגלה ריקה’, לטענתו ”עזיבת הדת מסיבה רציונלית עלולה להביא לנזקים ברמה האמוציונלית”.
כאשר גודמן מדבר על ‘העגלה המלאה’ הוא מתייחס למסורתיות, משפחתיות ומנוחה בשבת. זאת לצד חוכמה עתיקה שניתן לגזור מתוכה מסקנות מחכימות על עסקים, קשרי משפחה, זוגיות או אפילו תובנות על הנפש האנושית, יצירתה והישארותה אחרי המוות.
הבעיה היא שהדת היהודית נוצרה בימים של חברה חקלאית ונשענת על מאמינים שהיו עובדיי אדמה ורועי צאן.
האם יש ליהדות מה להציע בימים של התחממות גלובלית?- לא, משפחות דתיות מעדיפות יותר כלים חד פעמיים מטעמי כשרות.
האם ישנו רב שיגזור גזרות נגד בעלי חברות כוח אדם?- תלוי, האם אותם עובדים דתיים או לא.
האם אברכים יקשרו את עצמם לספינות שמובילות משלוחים חיים?- לא, הרבנות מרוויחה המון כסף מעסקי הכשרות.
היהדות לא מעמידה פלטפורמת ערכים אלטרנטיבית למודרניות. אלו בני אדם שמנסים ליצור אלטרנטיבה כזו מתוך קורפוס מוגבל של ספרי הלכה ומשניות.
הטענות שטענתי לא סותרות את דברי גודמן, אלא משלימות אותם. גודמן אומר בעצמו שהחילוניות והדתיות צריכות לאזן זו את זו. או במילים אחרות- מי שנעשה חילוני- מתחלן, מי שנעשה חרדי- מתחרד, ומי שנהפך מסורתי- מתמסר.
לקריאת
