בתקופת התואר הראשון שלי למדתי לערוך סרטים וסאונד, להפיק פודקאסט, לבנות אתרים, לעצב מודעות, קראתי את כל כתבי עמוס עוז וגמעתי הביוגרפיה על נתן אלתרמן, לצד שני קורסים בספרדית. כלומר, כל אלו דברים שלמדתי במקביל לתואר הראשון. את הקוריוזים שאני זוכר מחומר הלימוד עצמו אפשר להשלים בבינג’ אחד על מוג’ו, טד וVOX.
ראוי לציין שהיה מדובר מראש בתואר ב-מדעי הרוח והחברה שאותו השלמתי עם בנדל לא מוצלח של לימודי תאטרון. סביר להניח שאם הייתי הולך ללמוד תואר ראשון ‘אמיתי’ הייתי בוחר כנראה במזרח אסיה, או תקשורת, או כל נושא אחר שהיה משאיר אותי עם אותה כמות אפסית של הצעות עבודה.
אז מה הבעיה הגדולה שלי עם לימודים אקדמיים?. למען הגילוי הנאות אספר שאני נצר למשפחה אקדמית, יש לי סבא רבא פרופ’ למתמטיקה ועוד סבא פרופ’ לניתוח מערכות מידע. אני ההוכחה החיה לכך שגנים עוברים בתורשה גם בנגטיב. התפישה שלימודים אקדמיים הם פתח לקריירה הייתה שגורה במשפחה שלי. אפילו אבא שלי, אדם שלא למד לימודים אקדמיים התאכזב כשסיפרתי שאני לא הולך לטקס קבלת התואר כי אני לא רוצה להיות צבוע.
הרומן שלי עם האקדמיה התחיל בקול תרועה רמה, כשהחלטתי שאני רוצה לשלב לימודים גבוהים ומשחק כדי שאוכל, בלית ברירה, להמשיך לקריירת מחקר בתחום מדעי הרוח. הבעיה הייתה שבלימודים הגבוהים כמעט ולא מצאתי שאר רוח.
האוניברסיטה הפחותה?
את התואר ב- מדעי הרוח והחברה התחלתי במאמצים כבירים לקרוא כל פסקה, לנתח כל מאמר, לסמן בטושים זוהרים, ולשנן תאריכים לפני שאני הולך לישון. כעבור שלושה קורסים, מאות שעות מבוזבזות וממוצע של שבעים ושתיים, הבנתי שאף מרצה לא באמת מעוניין לשמוע את הדעה שלי אלא הדהוד של הדעה שלו.
באוניברסיטה הפתוחה הלימודים מבוססים על קורסים ומטלות מנחה (ממ”ן), כל העבודות מסתמכות על ספרי הקורסים. בפועל, הלימודים החליקו די מהר ובציונים מצויניים כשהבנתי איך מצמצמים מידע מתוך סיכומים ואיך משכתבים בלי להיתפס. זו כנראה המהות של הלימודים הגבוהים. קליטה מהירה. מקסימום תפוקה במינימום השקעה.
לא להשיב לפי דעתי אלא לפי דעתו של מי ששואלאת השאלות . להבין מה רוצים ממני אנשים שאפילו לא מעלים בדעתם שאף אחד לא יודע מה הדרישות.
כל אלו הם עקרונות היסוד של ההצלחה של הישראלים בתחום ההייטק. למרות שתחום ההיטק שונה מתחום מדעי הרוח, בוגרים רבים של תחומים הומנים עוברים הסבה לתחום ההייטק. הכישורים העקיפים שנלמדים במהלך הלימודים האקדמיים הם אלו שכנראה עוזרים לנו להתקדם.
חשוב להדגיש כי את המהות של המחקר האקדמי לומדים רק בתואר שני. ציטוטים, אסמכתות, גישות שונות וסקירת ספרות. כשכתבתי את הסמינר הראשון שלי בתזה לא הייתי מודע לאותם צריכם אקדמים, והיכולת להבין מה רוצים ממני מבלי שאף אחד לא אמר לי על כך משהו- היא הכישרון העיקרי שפיתחתי בלימודים. לא משהו ששווה להשקיע בו חמישים אלף שקלים.
