ראיון עם השחקנית והיוצרת ירדן בר כוכבא, כוכבת פלטפוס ותוסס בשנות התשעים, ושורה של תפקידים תאטרוניים על המסך הקטן במילניום החדש.
במהלך הראיון תספר ירדן בר כובא כיצד לא התגלגלה בין עולם הקומדיה והבידור לעולמות תפקידי העומק, אלא נשארה במקום, ונתנתה לשלל התכנים והדמויות בהם עסקה- להסתחרר סביבה.
“יש בי שילוב קטלני של נפש חסרת הגנה וביוגרפיה מחורבנת,” היא אומרת. “שניהם יחד חברו לשכבות של צלקות. יותר קל לי להאמין שיקרו דברים רעים מאשר שיקרו דברים טובים. כל הילדות שלי אמא שלי פחדה נורא שיקרה משהו לאבא שלי. פעם אחת הגיעה ידיעה שהוא נעדר, בפעם אחרת היו בטוחים שהוא נהרג. כשהייתי בת 20 הוא השתחרר סוף-סוף. שנה וחצי אחרי זה הוא הלך למיטה לישון. הטלפון ליד מיטתו צילצל אחרי כמה דקות, וכבר לא היה מי שיענה. זאת הייתה תחושת בגידה כל כך גדולה – סופסוף נרגענו, והוא מעז למות.”
את הדברים סיפרה ירדן בר כוכבא בראיון עם נועה אפשטיין שבו תוארה השחקנית בתןר “מי שרגילה לחיות עם אצבע על ההדק של בלוטת הדמעות. מבחינתה הנאחס אורב מעבר לפינה, ואם אתמול היה טוב, מחר יהיה רע”.
במהלך הראיון סיפרה בר כובבא על הקשר האישי שלה לחינוך, העבודה כלקטורית בקרן לקולנוע, המעבר לקריירה מוזיקלית וכתיבה לילדים.
כיום מופיעה בר כוכבא במופע ‘ענן על מקל’ לפי שיריה של רינת הופר.
כמקובל בפודאסט ספרות ואיזטוריה כנראה תקבלו את השיחה המיוחדת ביותר על רינת הופר, א. ב. יהושוע, ואיך הכל מסתדר ביחד.
כמעט הכל… תפקיד הסבתא במשפחת קמיצ’לי.
עם זאת, בר כוכבא קיבלה הזדמנות נוספת לגלם קשישה במופע ‘חיותה’,
במקרה המונולוג המפורסם שנשאה מתחיל בדיוק כמו העדות של מטושקה פנדמיק על הפצצת הירושימה ונגאסקי:
