אם תשאלו את יואב בלום איך מכינים תפוח הוא ישיב לכם שאתם צריכים בעיקר פלוסטיקון (ולתת לשירה חדד לערבב)

מה המילה האהובה עלייך בעברת?

מילה בודדה בפני עצמה אינה יכולה באמת להעביר משהו שאתה מתחבר אליו, ביעקר בגלל שבשביל כל אחד המילה הזו אומרת משהו מעט אחר. אני מעדיף משפטים ואם אפשר קטעים שלמים, וגם אותם יתכן שאוהב מחר פחות מאשר היום (בעיקר אם “אשחוק” אותם בקריאה שוב שוב).

עם זאת, יש לי חיבה למילה המומצאת “פלוסטיקון”, שככל הנראה עלתה במחשבתי מתישהו כשהייתי ילד והצליחה לשרוד שם עד היום. בכל פעם שאני צריך להמציא מילה או מושג היא קופצת. מתישהו עוד אשתמש בה בספר.

האם יוצא לך לדבר לפעמים עם סופרים ישראליים שכותבים ‘ריאליזם קסום?

יוצא לי להפגש איתם, לרוב באירועים כמו פסטיבל אייקון או טקס פרס גפן. השיחות שלנו, כשיחות של אנשים שנפגשים פעם בשנה-שנתיים במקרה הטוב, הן לרוב בסגנון של “הו נעים להכיר” או “מה שלומך-הכלב סדר-יופי”. לצערי אין לי בשלב הזה הרבה שיחות “יצירתיות” עם אנשים. כתיבה היא מאורע של בדידות.

עוד על ‘ריאליזם קסום’ בפרק ‘קיצור תולדות ספרות מדע בדיוני ופטנזיה’

.

האם יש רומן של סופר אחר שאתה ‘מצטער’ שלא כתבת אותו בעצמך?

לא נראה לי שהייתי רוצה לכתוב משהו שמישהו אחר מביא בו את עצמו בו לידי ביטוי, אבל אני יכול לומר שאני זוכר את עצמי קורא בגינה את “קרוב להפליא ורועש להחריד” של ג’ונתן ספרן פויר ובכל כמה עמודים עוצר ומקלל אותו על כמה טוב הטקסט שיצא מתחת ידו, מתוך קנאה.

ספר ישראלי (מהזמן האחרון) שאתה ממליץ עליו?

אני בתקופה של קריאה מועטת לאחרונה, מכל מיני סיבות, כך שה”מאגר” ממנו אני יכול לבחור מצומצם מאוד. אמליץ על ספר שקרוב אלי אישית – שירה חדד, עורכת הספרים שלי, ערכה גם את ספריו של עמוס עוז, ולאחרונה הוציאה ביחד איתו ספר שיחות משותף שנקרא “ממה עשוי התפוח?”. עדיין לא סיימתי אותו אבל החלקים שקראתי כבר עוררו בי השראה. כך שאינני אוביקטיבי, אבל למי שמתעניין בעוז ובכתיבה בכלל, זו יכולה להיות המלצה נהדרת.